מאת סוהאד בנא, מורה לאנגלית ורכזת מקצוע · 12 שנות ניסיון בהוראה
בשנים האחרונות אנחנו שומעים יותר ויותר על העלייה במספר התלמידים הניגשים ל־5 יחידות במקצועות כמו מתמטיקה, פיזיקה ואנגלית.
משרד החינוך מציג את העלייה הזו כהישג, ובצדק: הרחבת הנגישות ללימודים ברמה גבוהה היא יעד חינוכי חשוב.
אבל מניסיוני כמורה לאנגלית וכרכזת מקצוע, אני חושבת שצריך להסתכל על הנתונים גם מזווית אחרת.
כי מאחורי כל אחוז יש תלמיד.
כאשר אנחנו אומרים שיותר תלמידים ניגשים ל־5 יחידות אנגלית, אני רוצה לדעת לא רק כמה תלמידים נוספו לנתון, אלא גם:
כמה מהם באמת מצליחים?
כמה מגיעים לרמת שפה גבוהה, ולא רק לציון עובר?
כמה תלמידים נשארים במסלול לאורך הדרך?
כמה מוותרים כי הם חושבים שהם "לא מספיק טובים"?
כמה תלמידים בכלל לא קיבלו הזדמנות לנסות?
5 יחידות הן לא רק מספר
כמורה לאנגלית, אני רואה מדי יום את ההבדל בין תלמיד שיודע לענות על שאלה במבחן לבין תלמיד שבאמת מסוגל להשתמש בשפה.
אנגלית היא לא רק מקצוע לבגרות.היא כלי ללימודים אקדמיים, לתעסוקה, לטכנולוגיה, למחקר ולתקשורת עם העולם.
לכן המטרה שלנו לא צריכה להיות רק להגדיל את מספר התלמידים ב־5 יחידות, אלא להגדיל את מספר התלמידים שמפתחים יכולת אמיתית, ביטחון ועצמאות בשפה.
השאלה שמערכת החינוך צריכה לשאול
לפעמים אנחנו מסתכלים על תלמיד ואומרים:
"זה לא תלמיד של 5 יחידות."
אני חושבת שצריך לשאול שאלה אחרת:
מה אנחנו יכולים לעשות כדי לאפשר לו להגיע לשם?
אולי הוא צריך עוד זמן.
אולי הוא צריך הוראה אחרת.
אולי הוא צריך חיזוק באוצר מילים.
אולי הבעיה היא בקריאה ובהבנת הנקרא.
אולי הוא מפחד לדבר באנגלית.
ואולי הוא פשוט מעולם לא קיבל את התחושה שמישהו באמת מאמין שהוא מסוגל.
וזה בדיוק המקום של המורה.
לא כל תלמיד חייב 5 יחידות – אבל לכל תלמיד מגיעה הזדמנות
אני לא מאמינה שכל תלמיד חייב להיות ב־5 יחידות.
לכל תלמיד יש יכולות, קצב, צרכים ודרך משלו.
אבל אני כן מאמינה שאסור לנו להחליט מוקדם מדי עבור תלמיד מה הוא "מסוגל" לעשות.
התפקיד שלנו כמורים וכרכזים הוא לזהות את נקודת הפתיחה, למדוד התקדמות, לזהות חולשות וחוזקות ולבנות דרך שתאפשר לתלמיד להתקדם.
לא רק לשאול כמה קיבל במבחן – אלא להבין למה קיבל את הציון הזה ומה אפשר לעשות כדי שהציון הבא יהיה טוב יותר.
הנתון החשוב ביותר הוא התלמיד
אחרי 12 שנים במערכת החינוך, אני יודעת שגרפים ואחוזים יכולים לספר לנו סיפור חשוב.
אבל הם אף פעם לא מספרים את כל הסיפור.
מאחורי כל נתון יש כיתה.
מאחורי כל כיתה יש תלמידים.
ומאחורי כל תלמיד יש פוטנציאל שאי אפשר למדוד רק במספר אחד.
לכן, כשאנחנו שמחים על העלייה במספר התלמידים ב־5 יחידות – בואו נשמח, אבל גם נמשיך לשאול:
מי עדיין נשאר מאחור? למה? ומה אנחנו כמערכת יכולים לעשות אחרת?
כי בעיניי, הצלחה חינוכית אמיתית היא לא רק להעלות את המספרים.
היא להעלות את התלמידים.